אדוארד השלישי מלך אנגליה

1. הפניה אדוארד השלישי, מלך אנגליה

בגיל 17 ביצע הפיכה כנגד רוג'ר מורטימר, מאהבה של אימו איזבלה, אשר שימש כעוצר, והחל שולט בכוחות עצמו. משימתו הראשונה הייתה שיקום כוחה וסמכותה של המלוכה לאחר שלטונו הכושל של אביו, אדוארד השני. לאחר מכן התפנה להפיכת הממלכה האנגלית לכוח הצבאי היעיל ביותר באירופה. לאחר שהצליח לנצח (אך לא לשעבד) את ממלכת סקוטלנד, הכריז על עצמו ב- 1337 בתור היורש החוקי של הכתר הצרפתי, הכרזה אשר גרמה לפריצתה של "מלחמת מאה השנים". לאחר מספר עיכובים ראשונים, הייתה ידה של אנגליה על העליונה במלחמה. ניצחונותיהם של האנגלים בקרב קרסי ובקרב פואטייה הובילו לחתימה על הסכם ברטיני. אך הצלחותיו של אדוארד נקטעו בנקודה זו, ושנות שלטונו המאוחרות יותר אופיינו בכשלונות בזירה הבינלאומית ומאבקים בתוך הממלכה, בין היתר עקב בריאותו המדרדרת של המלך.

אדוארד היה האדם אשר הקים את מסדר הבירית ובתקופת שלטונו נרשמו התפתחויות חיוניות ברשות המחוקקת והממשלה בכלל והתפתחות הפרלמנט האנגלי בפרט. בתקופתו השתוללה המגפה השחורה באירופה. אף על פי שאופיין כשליט חם מזג, נודע הוא גם כאדם רחום וחנון בעת הצורך. ברוב המקרים דמתה אישיותו למלכים אחרים של התקופה, אשר עיקר עיסוקם היה שדה הקרב. אף על פי שזכה להערצה עצומה בתקופת שלטונו ובמאות שלאחריו, הוקע אדוארד השלישי על ידי היסטוריונים ויגים ותואר כ"הרפתקן חסר אחריות". עם זאת, ההיסטוריה המודרנית זוקפת לזכותו הישגים רבים.