אוסמוזה הפוכה

ממברנה המשמשת לאוסמוזה הפוכה אינה נקבובית. הסינון נעשה בשכבה בעלת עובי מיקרוסקופי של פולימר דחוס. במרבית המקרים בנויה הממברנה כך שרק מים יעברו דרכה. המים מצטרפים לפולימר הממברנה ועוברים בדיפוזיה לצידה השני. התהליך דורש הפעלת לחץ גבוה על התמיסה בעלת ריכוז המומסים הגבוה, בדרך כלל 2-14 בר למים מתוקים ומים בעלי מליחות ביניים ו 40-70 בר למי ים. במתקן אוסמוזה הפוכה עם מי ים ומים מתוקים נוצר לחץ אוסמוטי של כ 27 בר שיש להתגבר עליו.

תהליך האוסמוזה בעזרת ממברנות נצפתה לראשונה על ידי ז'אן אנטואן נולט בשנת 1748. במשך 200 השנים שלאחר מכן, האוסמוזה הייתה רק תופעה שנצפתה במעבדה. בשנת 1949, באוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס נחקרה לראשונה האפשרות להתפלת מי ים באמצעות אוסמוזה. הדגמה ראשונה של תהליך אוסמוזה הפוכה נערכה באוניברסיטה בשנת 1959. פיתוח הממברנה של המתקן באוניברסיטה נעשה על ידי פרופסור סידני לוב מאוניברסיטת בן-גוריון (אז מאסטרנט ב UCLA) וסריניוואזה סוריראג'אן, בהנחיית הפרופסור סמואל יוסטר. פרופסור לוב היה גם ממובילי הקמת ופיתוח המתקן המסחרי הראשון להתפלת מים בעזרת אוסמוזה הפוכה בעיר קואלינגה שבקליפורניה ב 1965. אוסמוזה הפוכה שימושית היום במיוחד בתחום ההתפלה.