אי הפסחא


Wikipedia ויקיפדיה העברית - האנציקלופדיה החופשיתDownload this dictionary
אי הפסחא

אי הפסחא (בשפת הרפה נוי: רַפַּה נוּי; בספרדית: Isla de Pascua) הוא אי בדרום מזרח האוקיינוס השקט. אי הפסחא הוא האי המיושב המבודד ביותר בעולם. נקודת היישוב הקרובה אליו ביותר הוא האי פיטקרן במרחק של 2,075 קילומטרים, והנקודה היבשתית הקרובה ביותר שוכנת בחוף אמריקה הדרומית במרכז צ'ילה במרחק של 3,512 קילומטרים. האי נודע במאות פסלי האבן הגדולים שבו, המכונים מואי (Moai), שנחצבו בידי תושביו הפולינזים לצורכי פולחן, ככל הנראה בין המאה ה-13 ל לספירה.

התושבים הפולינזים שהתיישבו באי הפסחא בין שנת 800 לשנת 1200 לספירה, יצרו תרבות משגשגת כפי שמעידים פסלי המואי, ממצאים ארכאולוגיים נוספים, וכתב ייחודי המכונה רונגו רונגו. כשהאירופאים הראשונים הגיעו לאי ב-1722 התגוררו באי בין 2,000 ל-3,000 תושבים. מחלות שהביאו לאי מלחים אירופאים ופשיטה של סוחרי עבדים מפרו באמצע המאה ה-19 הקטינו את אוכלוסיית האי ל-111 תושבים בלבד ב-1877.

האי הוא כיום טריטוריה במעמד מיוחד של צ'ילה שסיפחה את האי ב-1888. מנהלית האי שייך למחוז ולפראיסו (Región de Valparaíso), וליתר דיוק הוא הקומונה היחידה בפרובינציה אי הפסחא (Isla de Pascua). במפקד האוכלוסין של 2012 נמנו באי כ-5,800 תושבים, כ-40% מהם ממוצא פולינזי.


להמשך המאמר ראה Wikipedia.org...


© מאמר זה משתמש בתוכן מ-ויקיפדיה® וכפוף לרשיון לשימוש חופשי במסמכים של גנו GNU Free Documentation License וכפוף לרישיון Creative Commons ייחוס-שיתוף זהה