בניין (שפה)


Wikipedia ויקיפדיה העברית - האנציקלופדיה החופשיתDownload this dictionary
בניין (שפה)

במערכת הפועל של השפה העברית ושאר השפות השמיות, בניין הוא פרדיגמה דקדוקית, כלומר, מערכת נטייה שבה משובץ השורש וניתן להטות אותה לזמן (עבר, עתיד, בינוני וציווי), לגוף (ראשון, שני ושלישי), למין  (זכר ונקבה) ולמספר (יחיד, רבים וזוג). המאפיין העיקרי של בניינים הוא שאם השורש, הגוף והבניין (ולעתים נדרשת גם הצורה) ידועים - נטיית הפועל מתקבלת באופן "אוטומטי", למשל, השורש יש"ב, גוף נסתר והבניין התפעל יוצרים ביחד את הפועל "התיישב".

שוני צורני בין בניינים יכול להיות שוני בתנועות בלבד (קרוי "שוני פנימי") או תוספות של עיצורים (קרוי "שוני חיצוני"). לצד השוני הצורני בין הבניינים, בדרך כלל הבניין גם נושא משמעות, בעיקר מתוך הנגדה לבניינים אחרים. כך למשל, בניין "הֻפעל" בעברית נושא משמעות סבילה (פאסיבית) ביחס לבניין ״הפעיל״ (לדוגמה: הלביש - הֻלבש) ואילו משמעות הפעלים בבניין ״הפעיל״ עצמו היא ״פעל על זולתו״ (לדוגמה: לבש - הלביש). למעשה, סוג השוני הצורני מרמז גם על סוג קשרי המשמעות בין הבניינים. למשל, הקשר בין זוג הבניינים "הפעיל" ו"הֻפעל" זהה לקשר בין זוג הבניינים "פִּעֵל" ו"פֻּעַל" והרמז הצורני לזה הוא שינוי הניקוד בלבד בין "הפעיל" ו"הֻפעל" כמו גם בין "פִּעֵל" ו"פֻּעַל". בעברית המודרנית, קשר זוגי כזה לא קיים בין בניין קל לבניין נפעל משום שבניין נפעל הושאל לעברית מהארמית הבבלית והחליף בניין אחר, שכן קיים קשר כזה.

במערכת השם, המורפמה המקבילה לבניין היא המשקל. על ידי שיבוץ של שורשים לתוך המשקל מתקבלים שמות עצם. אלא, שבניין הוא סוג מיוחד של מורפמהשמאופיינת בכך שאיננה עומדת בפני עצמה, אלא חייבים לצרף אליה מורפמה אחרת, שהיא השורש. יתר על כן, ההתלכדות של הבניין עם השורש אינה רק על ידי חיבור (כמו של: מדע+ָן = מדען), אלא על ידי שזירה מלאה של שתי המורפמות אחת בתוך השנייה, ולכן יש הקוראים לבניין ולשורש "מורפמות שזורות".


להמשך המאמר ראה Wikipedia.org...


© מאמר זה משתמש בתוכן מ-ויקיפדיה® וכפוף לרשיון לשימוש חופשי במסמכים של גנו GNU Free Documentation License וכפוף לרישיון Creative Commons ייחוס-שיתוף זהה