אוסטן חיה כל ימיה בין בני משפחתה, שנמנו עם האצולה הזעירה של אנגליה. את השכלתה רכשה אוסטן מאביה, שהיה
כומר כפרי, מאחיה הגדולים, ומקריאה מרובה. אוסטן עסקה בכתיבה מנעוריה, והתנסתה בכתיבה בסוגות ספרותיות שונות, כולל כתיבה בסגנון רומן המכתבים (רומן אפיסטולרי), אותה נטשה מאוחר יותר. רבים מהרומנים שלה נכתבו בגרסתם הראשונה עוד לפני מלאת לה עשרים וחמש, אך ראו אור בגרסתם הסופית רק שנים מאוחר יותר. משנת 1811 ועד 1816 יצאו לאור הרומנים "תבונה ורגישות", "גאווה ודעה קדומה", "מנספילד פארק" ו"אמה". שני רומנים נוספים שכתבה, "מנזר נורתאנגר" (המוקדם) ו"הטיית לב" (המאוחר יותר), פורסמו בשנת 1818, לאחר מותה. אוסטן החלה לכתוב רומן נוסף, "סנדיטון", אך מתה לפני שהספיקה להשלים אותו.