הזכות להליך הוגן

עוד במאה ה-13, עסק כתב הזכויות המגנה כרטה בהגינות העונש על הנאשם, בחובה להרשיע אדם על סמך עדויות, ובמשפט צדק. חוקות מאוחרות יותר מכילות מרכיב של הזכות להליך הוגן. לדוגמה: בכתב הזכויות והחירויות הקנדי ניתן למצוא ביטוי לחזקת החפות מפשע, ובתיקון החמישי לחוקת ארצות הברית מוענקת לכל אדם הזכות להליך נאות:

ובתרגום לעברית: "אף אדם ... לא ישוּלל חיים, חירות, או רכוש, ללא הליך נאות של משפט ..."

כמו כן, ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם מגנה על זכות זאת במספר סעיפים, וקובעת:

• סעיף 7: "הכל שווים לפני החוק וזכאים ללא אפליה להגנה שווה של החוק. הכול זכאים להגנה שווה מפני כל אפליה המפירה את מצוות ההכרזה הזאת ומפני כל הסתה לאפליה כזו".
• סעיף 10: "כל אדם זכאי, מתוך שוויון גמור עם זולתו, למשפט הוגן ופומבי של בית דין בלתי תלוי וללא משוא פנים בשעה שבאים לקבוע זכויותיו וחובותיו ולברר כל אשמה פלילית שהובאה נגדו".
• סעיף 11:

1. "אדם שנאשם בעבירה פלילית חזקתו שהוא זכאי, עד שלא הוכחה אשמתו כחוק במשפט פומבי שבו ניתנו לו כל הערובות הדרושות להגנתו".
2. "לא יורשע אדם בעבירה פלילית על מעשה או הזנחה שלא נחשבו בשעתם לעבירה פלילית לפי החוק הלאומי או הבינלאומי. לא יוטל עונש חמור מהעונש שהיה נוהג בזמן שעבר את העבירה הפלילית".