הח'ליפים המוּנְחִים נכונה או הח'ליפים ישרי הדרך (בערבית: الخلفاء الراشدون, תעתיק מדויק: אלחֻ'לַפאא' אלרַאשִדוּן) הוא מונח בו משתמשים מוסלמים סונים ושיעים כאחד כדי לתאר את הח'ליפים ישרי הדרך, אליהם התייחס מוחמד בחדית' ידוע:
מיהם הח'ליפים?
על פי אמונת הסונים, הח'ליפים המוּנְחִים נכונה הם ארבעת הח'ליפים הראשונים אשר קיבלו את ההנהגה לאחר מות מוחמד ב-632, והם:אבו בכר (ابو بكر): 632-634, נפטר. עֹמַר בן אל-ח'טאב (عمر بن الخطاب): 634-644, נדקר למוות על ידי עבד פרסי. עות'מאן בן עפאן (عثمان بن عفان) : 644 - 656, נרצח על ידי תומכיו של עלי. עלי בן אבי טאלב (علي بن أﺑﻲ طالب): 656 - 661, נדקר למוות על ידי מורדים מהח'וארג'.
יש סונים המאמינים כי הח'ליפה עמר בן עבד אל-עזיז מבית אומיה והח'ליפה סולימאן הראשון מתקופת האימפריה העות'מאנית היו גם הם רַאשִדוּן. השיעים מאמינים כי חסן אבן עלי אשר ירש את אביו לתקופה קצרה מאוד, ושליטתו על האימפריה האסלאמית באותה העת הייתה מוגבלת ביותר, אף הוא אחד מהרַאשִדוּן. כת האבאדיה מהח'וארג' מאמינה כי רק אבו בכר ועמר בן אל-ח'טאב היו "שני החליפים ישרי הדרך".