הסימפוניה החמישית של בטהובן


Wikipedia ויקיפדיה העברית - האנציקלופדיה החופשיתDownload this dictionary
הסימפוניה החמישית של בטהובן

הסימפוניה החמישית בדו מינור, Op. 67 (מכונה גם "הגורל"), שכתב לודוויג ואן בטהובן בין השנים 1804 - 1808, היא מהמפורסמות ומהפופולריות שביצירות המוזיקה הקלאסית. הסימפוניה בוצעה לראשונה בשנת 1808 בתיאטר אן דר וין שבווינה וזכתה לפופולריות תוך זמן קצר. מאז הייתה לאחת הסימפוניות המבוצעות ביותר באולמות הקונצרטים. א.ת.א. הופמן תיאר אותה כ"אחת היצירות החשובות ביותר בתקופתה".

הסימפוניה מורכבת מארבעה פרקים: אלגרו קון בריו, אנדנטה קון מוטו, וסקרצו מהיר (אלגרו) המוביל ללא הפסקה (attacca) לפרק הסיום, אלגרו. ידוע במיוחד מוטיב הפתיחה של הפרק הראשון הבנוי מארבעה תווים, 'קצר-קצר-קצר-ארוך', פעמיים בזה אחר זה ("סקוונצה"):
הסימפוניה, ובמיוחד מוטיב הפתיחה שלה, השתרשו בתרבות המערב גם בקרב קהל שאינו מאזין מובהק למוזיקה קלאסית. הדבר הביא לעיבודים מחודשים של חלקים מהסימפוניה בסרטי 
קולנוע, בסדרות טלוויזיה ובסגנונות של מוזיקה פופולרית כמו דיסקורוקנרול, ואפילו טכנו. שימוש מפורסם במוטיב הפתיחה של הסימפוניה החמישית נעשה במהלך מלחמת העולם השנייה, כששירות השידור הבריטי, ה-BBC, פתח בו את מהדורות החדשות שלו. הרצף 'קצר-קצר-קצר-ארוך' ייצג את קוד המורס של האות "V" (עבור "Victory") — נקודה, נקודה, נקודה, קו.


להמשך המאמר ראה Wikipedia.org...


© מאמר זה משתמש בתוכן מ-ויקיפדיה® וכפוף לרשיון לשימוש חופשי במסמכים של גנו GNU Free Documentation License וכפוף לרישיון Creative Commons ייחוס-שיתוף זהה