הסינתזה האבולוציונית המודרנית

הסינתזה נהגתה בין 1936 ל-1947. היא עושה שימוש במספר תחומים בביולוגיה, בהם גנטיקה, ציטולוגיה, סיסטמטיקה, בוטניקה, מורפולוגיה, אקולוגיה ופלאונטולוגיה, ומשקפת קונצנזוס לגבי אופן התנהלותה של האבולוציה. היא פיתוח של רעיונות קודמים בני המאה ה-19 מאת דרווין, גרגור מנדל, רעיונות הנאו-דרוויניזם ומחקר שנעשה על ידי גנטיקאים שעסקו באוכלוסיות בראשית המאה ה-20 ועד שנות השלושים שלה. הסינתזה איחדה בין חוקי התורשה של מנדל לבין עקרונות הברירה הטבעית והאבולוציה ההדרגתית.

הסינתזה הסבירה כיצד מקרואבולוציה, שקיומה נצפה גם בטבע וגם במחקרים פלאונטולוגיים, מתאפשרת בהינתן מיקרואבולוציה (שינוי ברמה המולקולרית, חקר הורשתם של גנים במרוצת הדורות, ויחסי הגומלין בין גנים באוכלוסיות נתונות).