 |
הרמוניה אטונאלית
| Wikipedia ויקיפדיה העברית - האנציקלופדיה החופשית | Download this dictionary |
הרמוניה אטונאלית
מוזיקה אטונאלית היא מוזיקה אשר חסר בה מרכז טונאלי, או מפתח (). מוזיקה אטונאלית, במובן מסוים, מתארת בדרך כלל יצירות אשר נכתבו החל משנת 1908 עד ימינו בהן ההיררכיה של הצליל מתמקדת בצליל יחיד, לא נעשה שימוש במרכז טונאלי, וצלילי הסולם הכרומטי מתפקדים באופן עצמאי (קנדי 1994). באופן מצומצם יותר, המונח מוזיקה אטונאלית מתאר מוזיקה אשר לא מצייתת למערכת ההיררכיה הטונאלית האופיינית למוזיקה המערבית הקלאסית שנכתבה בין המאה ה-17 למאה ה-19 (לנסקי, פרל והדלם 2001).
עדיין באופן מצומצם יותר, נעשה לעתים שימוש במונח על מנת לתאר מוזיקה שאינה טונאלית או סריאליסטית, בעיקר מהעת שלפני שיטת שנים-עשר הטונים (ידועה גם כ: דודקפוניה) של האסכולה הווינאית השנייה ובייחוד אלבן ברג, ארנולד שנברג ואנטון וברן. לעומת זאת, כתווית קטגורית, 'אטונאלי' משמעו בדרך כלל שהקטע הוא חלק מן המסורת האירופאית ואינו 'טונאלי' בלבד, על אף שישנן תקופות ארוכות יותר כמו ימי הביניים, רנסאנס ומוזיקה מודרנית מודאלית עליהן הגדרה זו לא חלה. סריאליזם התעורר בין השאר כאמצעי לארגון עקבי יותר של היחסים אשר שימשו מוזיקה 'אטונאלית חופשית'... כך תובנות רבות והכרחיות אפילו על מוזיקה סריאליסטית נעזרות אך ורק בתאוריה אטונאלית בסיסית.
מלחינים מסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 כגון אלכסנדר סקריאבין, קלוד דביסי, בלה בארטוק, פאול הינדמית, סרגיי פרוקופייב, איגור סטרווינסקי ואדגר וארז הלחינו מוזיקה אשר תוארה, במלואה או בחלקה, כאטונאלית.
| להמשך המאמר ראה Wikipedia.org... |
© מאמר זה משתמש בתוכן מ-ויקיפדיה® וכפוף לרשיון לשימוש חופשי במסמכים של גנו GNU Free Documentation License וכפוף לרישיון Creative Commons ייחוס-שיתוף זהה
