השלום הרומאי

יורשיו של אוגוסטוס המשיכו במידה זו או אחרת את עקרונות השלטון שהוא טבע, מה שאפשר תקופה של שלום יחסי עד שנת 69, השנה בה הסתיים שלטון השושלת היוליו-קלאודית עם התאבדותו של נירון. על אף המאבק העקוב מדם שנערך בשנה זו בין מצביאי הצבא על השליטה באימפריה, השלום הרומאי נשמר פחות או יותר והשלטון התבסס בשנית בידי המנצח, הקיסר החדש, אספסיאנוס.

התקופה שבין שנת 98 לשנת 180 לספירה נחשבת לתקופת הפריחה של האימפריה והשלום הרומי. הקיסרים, על אף שהנהיגו שלטון אבסולוטי, שמרו על אווירת פיוס עם הסנאט הרומי, הנהיגו מינהל מתוקן ונקי משחיתות, הראו מסירות לתפקידם ונראה שדאגו כמיטב יכולתם והבנתם לביטחונה ושגשוגה של הקיסרות. הפרובינקיות הרומיות ואזרחיהן השתלבו יותר ויותר במבנה האימפריה, נוצרה אחדות בחיים הציבוריים והפרטיים של תושבי האימפריה השונים, התרחשו תהליכים מואצים של עיור והתפתחות טכנולוגית והובטחו סחר חופשי ונתיבי תחבורה בטוחים ונוחים.