ולדיסלב גרבסקי

ב-19 בדצמבר 1923 מונה גרבסקי שוב לראש הממשלה ובמקביל כיהן כשר האוצר. במשך שנתיים הצליח גרבסקי לאחד מאחוריו את תמיכת הסיים. היו אלו שנתיים יציבות לאחר כחמש שנים של תוהו ובוהו פוליטי. גרבסקי הציע ליוזף פילסודסקי אשר פרש מן הפוליטיקה כשנה לפני מינויו של גרבסקי, אך עדיין הטיל את צילו הכבד על הפוליטיקה הפולנית, תפקיד ביטחוני בממשלתו. ייתכן שפילסודסקי היה נעתר להצעה, אך התערבותו של שר המלחמה בממשלתו ולדיסלב שיקורסקי אשר דרש כי פילסודסקי יהיה כפוף לו, מנעה את המינוי, ואת היציבות שיכול היה להביא לממשלתו של גרבסקי. עם זאת השכיל גרבסקי לקבל תמיכתן של קואליציות מזדמנות, ולשמור על השלטון בידיו.

היכולות שהביא עמו גרבסקי למשרד ראש הממשלה היו בעיקרן כלכליות. הוא ניסה לייצב את המטבע הפולני, ולהפחית את האינפלציה. הוא טבע מטבע פולני חדש, הזלוטי, וייסד את הבנק של פולין. תוכניתו הכלכלית של גרבסקי כללה הטלת מיסים על הסוחרים היהודים, והצרת צעדי היהודים במדינה. מדיניות מיסוי מפלה, ומדיניות רישוי מפלה (שכונו בפי היהודים: גזירות גראבסקי) היו לכלי כלכלי במלחמתו של גרבסקי נגד המיעוט היהודי במדינתו. כן הוצרו צעדי היהודים שביקשו לקבל משרה ממשלתית, והוחמרו תנאי הכניסה לאוניברסיטאות כנגד היהודים. דבר זה הביא לעזיבה של יהודים אמידים רבים את פולין. חלקם של יהודים אלו עלה לארץ ישראל, והיה שונה מן הפרופיל של העולה החלוץ שהגיע עד אז. העלייה הרביעית, במסגרתה הגיעו אנשים אלו לארץ, והביאו עמם הון שסייע מאוד בבנייתה, מכונה אף "עליית גרבסקי". בשנות כהונתו של גרבסקי, ובשנים שמיד לאחריה, עד 1929, עלו לארץ ישראל יותר משלושים אלף יהודים.