ועד מקומי

בראשית שנות המדינה החלו להתארגן מועצות מקומיות מסוג חדש. המועצה הראשונה הייתה מועצה אזורית עמק הירדן ואחריה קמו מועצות אזוריות נוספות. מועצות אלה אימצו את צו המועצות המקומיות (מועצות האזוריות עמק הירדן) תש"י-1950 (להלן: "צו עמק הירדן"). בצו עמק הירדן מוצאים לראשונה ועדים מקומיים והסדרים מפורטים להנהלה מקומית. בצו עמק הירדן יש הבחנה בין יישוב שיתופי לבין יישוב שאינו שיתופי, נקבע כי "בישוב שיתופי יהיו האנשים המשמשים באותו זמן, על פי תקנותיו, כחברי הוועד, או במזכירות או ההנהלה של היישוב-הועד המיוחד של היישוב". היישוב הבודד מתנהל על ידי ועד מקומי נבחר שהוא למעשה ישות משפטית מנהלית ומוגדר כ"רשות מקומית" לעניין הוראות דין מסוימות. המחוקק העניק, לוועד המקומי את הסמכויות שיש למועצה האזורית בהגבלות החלות על המועצה. המועצה תהא רשאית לאצול מתפקידיה וסמכויותיה לוועד המקומי, בדרך כלל, לעניין מסוים או לסוג של עניינים, למעט סמכויותיה בתחומים הבאים: הקמת תאגיד עירוני, הטלת אגרות, היטלים ודמי השתתפות, הטלת ארנונה, הכנת תקציב ועד מקומי, אישור חוקי עזר ופרסומם והפקעת מקרקעין, על פי חוק איגודי ערים, תשס"ו – 1955.