ביהדות ובהלכה,
חסיד הוא אדם העושה מעשים טובים שאינם חובה על פי
ההלכה, אלא לפנים משורת הדין על פי רוח ההלכה. אלה הנוהגים בדרך זו בעקביות, מכונים בהלכה בשם "חסידים ואנשי מעשה". ההלכה אינו דורשת מכולם לנהוג כך אלא מיחידי סגולה. בגמרא מסכת ברכות אומרת הברייתא: כלומר החסידים הקדמונים, היו נוהגים לשהות שעה אחת לפני תפילתם על מנת להתכונן לתפילה כגון על ידי התבוננות בגדלות השם. בשולחן ערוך נפסק כי ראוי להתנהג במידת חסידות זו.