חקיקת משנה היא חקיקה שנעשתה על ידי מי שהוסמך לכך על ידי ה
מחוקק, ולא על ידי המחוקק עצמו. גם במובן זה היא שנייה, ואין לה תוקף לפני שהמחוקק סיים את החקיקה העיקרית. בדין זר היא מכונה . במדינת ישראל, למשל, חקיקת משנה לא מאושרת ב בשלוש קריאות, אלא מותקנת על ידי גורמים של הרשות המבצעת: שרים, פקידים בכירים וכדומה, מכוח הסמכות שהוענקה להם בחוקים המתאימים. חקיקת המשנה משלימה את החקיקה הראשית (החוק): בחוק נקבעים העקרונות הכלליים, ובחקיקת המשנה, שלפעמים מכונה תקנות, נעשית ירידה לפרטים. הפרדה זו באה כדי שלא לכלות את זמנו של המחוקק בירידה לפרטים, לא להעסיקו בעניינים טכניים שאינו בקיא בהם, וכדי לאפשר את הגמישות הנחוצה בירידה לפרטים, שמטבע הדברים משתנים בתדירות גבוהה יותר.