 |
יהודי גלותי
| Wikipedia ויקיפדיה העברית - האנציקלופדיה החופשית | Download this dictionary |
יהודי גלותי
יהודי גלותי הוא מושג שמקורו באנטיתזה שהציגה הציונות ליהדות של הגלות, בעיקר באירופה במסגרת התפיסה של שלילת הגלות. היהודי הגלותי מתואר כיהודי פסיבי, חלש, העוסק ב"עסקי אוויר" (ביידיש: "לופט גשעפט" (Luftgeschäft), כלומר עיסוקים שאין בהם עבודה ממשית או יושר, אלא תיווך או פנקסנות, כעריכת דין וניהול חשבונות), וסובל מנחת ידם של הגויים מבלי להגיב. הציונות ביקשה ליצור אנטיתזה לדימוי זה ולבנות בארץ ישראל יהודי חדש: אקטיבי, חזק, העוסק בעבודת האדמה ומגן על עצמו מפני התקפות הגויים.
שימוש בביטוי זה מופיע בראשית ימי הציונות במאמרו של יוסף ויתקין, "כיבוש הקרקע וכיבוש העבודה] שפורסם בשנת 1908:
הצגת האנטיתזה שביסוד הביטוי מופיעה בתיאור שנתן המו"ל לספרו של ישראל זמיר, "אבי, יצחק בשביס-זינגר":
כיום משמש המונח בעיקר ככינוי גנאי בפי אנשי הימין בישראל כנגד אנשי השמאל, בדמותם את גישתם של אנשי השמאל לסוגיות הביטחון והשטחים כגישה של הגלותי המתרפס בפני הפריץ, וחלקם מכנים את ה״שנאה העצמית״, בתור ה׳גלותי המודרני׳.
הצגת האנטיתזה שביסוד הביטוי מופיעה בתיאור שנתן המו"ל לספרו של ישראל זמיר, "אבי, יצחק בשביס-זינגר":
כיום משמש המונח בעיקר ככינוי גנאי בפי אנשי הימין בישראל כנגד אנשי השמאל, בדמותם את גישתם של אנשי השמאל לסוגיות הביטחון והשטחים כגישה של הגלותי המתרפס בפני הפריץ, וחלקם מכנים את ה״שנאה העצמית״, בתור ה׳גלותי המודרני׳.
| להמשך המאמר ראה Wikipedia.org... |
© מאמר זה משתמש בתוכן מ-ויקיפדיה® וכפוף לרשיון לשימוש חופשי במסמכים של גנו GNU Free Documentation License וכפוף לרישיון Creative Commons ייחוס-שיתוף זהה
