מהמט השישי

מהמט השישי עלה על כס הסולטנות לקראת סופה של מלחמת העולם הראשונה וחתימת הפסקת האש של מודרוס ב-30 באוקטובר 1918 אשר נישלה את האימפריה מכל שטחיה שמחוץ לאסיה הקטנה ותראקיה המזרחית, והעניקה למדינות ההסכמה את הרשות לתפוס ולהחזיק ב"כל נקודה אסטרטגית" בשטחיה. בנובמבר 1918 נכבשה הבירה איסטנבול בידי כוחות בריטים וצרפתים ולמהמט השישי לא הייתה שליטה על המדינה. עד מהרה הוא הפך לבובה בידי המינהל הצבאי בעיר, וב-5 באפריל 1920 ובלחץ המינהל הצבאי, הוא הורה על פיזורו של הפרלמנט הע'ותמאני הרביעי והאחרון. ב-10 באוגוסט 1920 חתמו נציגיו של מהמט השישי על הסכם סוור שהסדיר את תנאי כניעתה של האימפריה העות'מאנית והעניק חלקים משטחיה הנותרים באסיה הקטנה ובתראקיה המזרחית ליוון, איטליה, צרפת, בריטניה ולרפובליקה הדמוקרטית של ארמניה.

במקביל להתרחשויות אלה ייסדה התנועה הלאומית הטורקית בראשות מוסטפא כמאל את האסיפה הלאומית הגדולה של טורקיה באנקרה ב-23 באפריל 1920, וזו דחתה את הסכם סוור וסירבה לקבל את תנאיו. בין מהמט השישי לבין האסיפה הלאומית התפתחה מחלוקת גלויה, אשר הובילה, עם סיום המאבק המזוין האחרון במלחמת העצמאות של טורקיה באוקטובר 1922, לביטול מוסד הסולטנות ולעזיבתו של מהמט השישי את טורקיה ב-17 בנובמבר 1922. מהמט השישי יצא לגלות, תחילה במלטה ולאחר מכן באיטליה. הוא נפטר ב-1926 בסן רמו ונקבר בדמשק.