מובן והוראה

בעבודתו שקדמה למאמר זה הייתה השאיפה של פרגה, בהשפעת לייבניץ, ליצור שפה מדעית מושלמת שאין בביטויה חוסר בהירות ודו-משמעות, ושמאפשרת ניתוח לוגי של כל מושג ומשפט המראה כיצד הוא קשור ביחסי היסק עם כל משפט אחר בשפה. ב"על מובן והוראה" החיל פרגה את עקרונותיו אלו גם על השפה הטבעית, אך בשל ההבדלים שבין ביטויים טבעיים לביטויים מלאכותיים, נדרש פרגה לנסח תורת משמעות חדשה שבבסיסה הבחנה בין מילים, תכנים מחשבתיים, והדברים שאותם המלים מציינות. ההבחנה בין מובן והוראה שעושה פרגה מקבילה לכמה הבחנות מסורתיות בפילוסופיה של הלשון, כגון זו שבין אינטנסיה (intenstion) ואקסטנציה (extension) של מושגים, מן הפילוסופיה הסכולסטית של ימי הביניים, או זו שבין דנוטציה (denotation) וקונוטציה (connotation), שהציע ג'ון סטיוארט מיל.