בהלכה, ממזר הוא יהודי שנולד מגילוי עריות חמור, מאיסורי כריתות; ובכלל זה מי שנולד לאשת איש כתוצאה מניאוף (קיום יחסי מין עם גבר אחר) עם יהודי ומי שנולד מיחסי מין בין קרובי המשפחה המוזכרים בפרשת אחרי מות שבחומש ויקרא. לפי דעת רבי מאיר, שלא נפסקה להלכה, מי שאביו/ה אינו יהודי מוגדר/ת אף הוא/היא כממזר/ת. יוצא-הדופן היחיד הוא מי שנולד מיחסי מין שקוימו בשעה שהאישה הייתה נידה. במצב זה, אף על פי שזוהי עבירה שעונשה כרת, הוולד איננו ממזר, מכיוון שאמו הייתה מותרת באופן כללי לאביו, ואיסור הנידה חולף לאחר הליך הטהרה של האישה.
הממזרות עוברת בירושה: צאצא שנולד לאב ממזר או לאם ממזרת נחשב אף הוא לממזר. זו אחת הסיבות לכך שהמוסדות הרבניים משתדלים להימנע ככל האפשר מהכרזה על אדם כממזר.