ממלכת ירושלים

רובם המכריע של תושבי הישות המדינית החדשה, 'ממלכת ירושלים', היו ילידי המקום ומספרם של הפרנקים בשיאה של הממלכה הראשונה טרם מפלתם בקרב קרני חיטין לא עלה מעולם, לפי ההערכות המקובלות, על 150,000 נפש. הפרנקים לא הצליחו לשלב בצורה טובה את הנוצרים האורתודוקסים שחיו בארץ ישראל, ולא מצאו את הדרך ללבן של שתי הממלכות הנוצריות החזקות באסיה הקטנה - ארמניה והקיסרות הביזנטית. כשלונם ליצור רוב פרנקי בארץ ישראל היה בעוכריהם, וגרם בסופו של דבר לנפילתה הסופית של הממלכה כ-200 שנה אחרי הקמתה.

המשטר הפאודלי במדינה זו היה דומה לנהוג במדינות אירופה המערבית באותה תקופה. בראש המדינה עמד מלך, ולצדו האריסטוקרטים הבכירים. בראשית ימיה נהנתה הממלכה הצלבנית משלטון ריכוזי חזק ויעיל. בערך באמצע המאה ה-12 החלה נסיגה איטית בכוחה של המלוכה, וסמכויות רבות עברו לידי האצולה הגבוהה. תהליך זה גבר והלך עד שבמאה ה-13 היה שלטונו של המלך סמלי בלבד.