בתנ"ך מתוארים עצי האלה בשם "בכאים" (מלשון "בכי") בגלל השרף הדומה לדמעות הבוכה וגם בגלל הדימוי שהיה לחקלאים של האי כיוס שעבדו בפרך כדי להפיק את השרף בחודשי הקיץ החמים. בימי השלטון הטורקי באי כיוס היה שווה משקלו של תבלין המסטיקא ל
זהב וכל מי שהיה גונב את התבלין היה מוצא להורג בפקודת הסולטאן.