מתואלים

גאוגרפית, מתגוררים המתואלים באזור דרום לבנון ובאזור הבקאע שבמזרח לבנון. השיעים בחרו להתגורר באזורים אלו עוד בתקופת השלטון העות'מאני הסוני, בשל רצונם להימצא בשולי אזורי השליטה של המדינה, כדי שיוכלו לנהל אורח חיים עצמאי, עם מעורבות קטנה ככל הניתן מצד הממשל. נחשלותה של הקהילה בעידן המודרני נובעת, בין השאר, בשל ריחוקה ממרכזי התעשייה, התיירות והתרבות של לבנון. על אף שיפור מסוים באיכות חייהם בחצי המאה האחרונה, גם כיום הקהילה השיעית היא הענייה מבין העדות בלבנון, ואזורי המחיה שלה זוכים לתקצוב נמוך יחסית מהממשל המרכזי.

החברה המתואלית חיה לאורך מאות שנים כשהיא מאוגדת במסגרות שבטיות שבראשן מנהיגים ששלטו בצורה המזכירה את הפיאודליזם באירופה. מנהיגים אלה נקראו "זֻעמאא'" (יחיד: "זעים", زعيم - زعماء), ולא הייתה להם סמכות דתית. הזֻעמאא' שלטו ביד רמה בנתיניהם. בתמורה לזכות לעבד את אדמות הזעים וטובות הנאה אחרות, העבירו הנתינים את מרבית התבואה לזעים, והעניקו לו את נאמנותם המוחלטת. בתקופת המנדט הצרפתי על לבנון התפתח תפקידם של הזֻעמאא' והפך פוליטי יותר. תמורת טובות הנאה ובשל שליטתם הנוקשה בקהילתם, הבטיחו הזֻעמאא' את בחירתם ובחירת מקורביהם לפרלמנט. לאחר שלבנון קיבלה את עצמאותה, הפכו הזֻעמאא לשליטים אזוריים. מלחמת האזרחים של 1975, חזרתם לקהילה של שיעים שבנו את הונם מחוץ ללבנון ואלו שזכו להשכלה אקדמית, ועלייתם של חכמי הדת הקיצוניים לאחר המהפכה האיראנית, ערערו את המבנה החברתי בחברה המתואלית והחלישו את מוסד הזֻעמאא.