נבחרת לאומית

בשונה מן הנהוג בספורט מקצועני, בו מערכת היחסים בין ספורטאי למועדון בו הוא חבר מעוגנת בחוזה העסקה ושחקנים מחויבים לפיו לקחת חלק בפעילות המועדון, הפעילות בנבחרת לאומית הינה על בסיס התנדבותי. לפני כל התאספות של הנבחרת הלאומית (בדרך כלל לפני משחק שלה או טורניר בו היא משתתפת) מחליט מאמן הנבחרת אילו שחקנים לזמן לנבחרת. למרות שזכותם של ספורטאים לוותר על זימון שכזה, רק בודדים עושים כן, זאת מכיוון שזימון לנבחרת לאומית נחשב בדרך כלל לכבוד רב והערכה לספורטאי המוזמן אליה. ספורטאים אשר מוותרים על זימון לנבחרת, עושים זאת לרוב על מנת שיוכלו להתמקד במסגרות הספורט המקצועיות המפיקות להם רווח רב.

התנאי היחיד בו על ספורטאי לעמוד כדי להיות מוזמן לנבחרת של ענף הספורט שלו הוא להחזיק באזרחות של המדינה שלנבחרתה הוא מיועד. ספורטאים המתגוררים במדינה אך אינם אזרחים שלה אינם יכולים לקחת חלק בנבחרת של אותה מדינה. לכן שחקנים זרים אינם לוקחים חלק בנבחרת של המדינה בה הם משחקים. מנגד, ספורטאי אשר פועל במדינה שאינה מולדתו חוזר כל פרק זמן מסוים למולדתו על מנת לשחק בנבחרתה, ולעתים אף יכול למצוא את עצמו משחק כנגד נבחרת המדינה בה הוא חי ועובד. ספורטאים אשר מחזיקים באזרחות של יותר ממדינה אחת נדרשים לרוב בשלב כלשהו של הקריירה שלהם לקבל החלטה בדבר המדינה אותה הם מעוניינים לייצג ומרגע שקיבלו החלטה זאת הם אינם יכולים לסגת ממנה. עם זאת, לכל התאחדות ספורט בינלאומית ישנם קריטריונים שונים לטיפול במקרים שכאלה וישנם מקרים לא מעטים של ספורטאים שלקחו במהלך הקריירה שלהם חלק ביותר מנבחרת לאומית אחת. נבחרות יכולות לשמש ככלי להבעת אחדות בקרב מדינתם וכן ככלי לייצוג מיעוטים. יחד עם זו פעמים רבות ייצוג שחקן בן מיעוטים בנבחרת לאומית נחשב בעיני מיעוטים אלה כעלה תאנה ליחס הרוב השליט אליהם.