פדיון הבן (או פדיון בכורות) היא מצוות עשה מתרי"ג המצוות, לפיה חייב האב לפדות את בנו הבכור מאת כהן. מצווה זו היא אחת מכ"ד מתנות כהונה שבה זכו אהרן ובניו הכהנים. החיוב לפדות חל מגיל 30 יום של תינוק זכר, אך ניתן למסור התשלום גם לפני, ובתנאי שהפדיון עצמו יחול לאחר 30 יום, או גם אחרי. התינוק נפדה מהכהן על ידי תשלום חמישה סלעים - מטבעותכסף טהור, או חפץ השווה לסכום זה.