מונחים באקולוגיה של צמחים
- אנאביוזה (Anabiosis) - מיוונית, "אל-חיים". מצב של חוסר פעילות קיצוני שמאפשר ליצורים חיים לשרוד בתקופות שבהן תנאי הסביבה קשים. בהיותו באנאביוזה, מוריד היצור את פעולות החיים שלו למינימום, כך שתהליכי גדילה, התפתחות ורביה נעצרים לחלוטין ולכן היצור נדמה כמת או כדומם. ממשיכה רק 'תחזוקה' של אנזימים חיוניים. שיעור הנשימה בעת אנאביוזה יורד לאחוזים בודדים ואפילו חלקיקי אחוז משיעור הנשימה בעת פעילות רגילה. היציאה ממצב זה היא על פי רוב מהירה. האנאביוזה אופיינית ליחידות הרבייה – נבגים וזרעים – של מרבית הצמחים והיא קיימת ברמת הצמח כולו בצמחים הירודים (אצות, טחבים ושרכים). החלקים שמקיימים אנאביוזה קרויים גופי קיימא, שכן הם יכולים להתקיים ללא שינוי נראה לעין למשך תקופות ארוכות – חודשים, שנים ואפילו עשרות שנים.
- נְפוֹצוּת או תפוצה - תכונת היות דבר־מה נפוץ. בוטנאים בדרך כלל מתייחסים לחמש רמות של נפוצות:
- נדיר מאוד
- נדיר
- מצוי
- נפוץ
- נפוץ מאוד