קרב ראמיאי

תחילת 1706 הייתה מוצלחת מבחינת הגנרלים של לואי, שהשיגו ניצחונות באיטליה ובאלזס, שם מרשל וילאר אילץ את המרקגראף מבאדן לסגת לרוחב הריין. לואי דרש ממרשל וילרואה לצאת לעימות עם מרלבורו, ולאלץ את בעלות הברית להילחם עמו בארצות השפלה הספרדיות. המרשל הצרפתי יצא מלוון בראש צבא שמנה 60,000 חיילים, ובאופן הפגנתי צעד לכיוון לֵאוֹ‏ (Léau, כיום בבלגיה). מרלבורו, שהיה נחוש להילחם בקרב גדול, קיבץ את כוחותיו - כ-62,000 חיילים - ליד מאסטריכט. לאחר מכן התקדם מרלבורו לכיוון נהר מהֵן (Mehaigne, יובל של המז) ומישור ראמיאי, מקום שם נערכו הצרפתים בעמדותיהם בציפייה לקרב.

צבאו של וילרואה הובס בתוך פחות מארבע שעות. מהלכיו העדינים של מלבורו והשינויים בטקטיקות הלחימה שהנהיג - דבר שהמפקדים הצרפתים והבווארים לא הבינו עד שהיה מאוחר מדי - גרמו ליריביו להיות בנחיתות טקטית. הצבא הצרפתי-בווארי נסוג במהירות ובבלבול, לאחר שספג למעלה מ-20,000 נפגעים. למעט ניצחונו של הנסיך אויגן מסבויה בקרב טורינו הצליחו חברות הברית הגדולה לגרום ללואי להפסיד את שטח האדמה הגדול ביותר במהלך המלחמה. ערים רבות - בהן בריסל, ברוז' ואנטוורפן - נכבשו על ידי כוחותיו של מרלבורו, ועד סוף המערכה גורש הצבא הצרפתי-ספרדי מרוב ארצות השפלה. 1706 הייתה אחת השנים המוצלחות ביותר של חברות הברית.