שיום

שיום יכול להיעשות באופן שרירותי לחלוטין או תוך התחשבות בכללים או הנחות מסוימות. דוגמאות:

• זוג הורים צעיר, שבוחר שם לתינוק, עשוי לבחור אותו בלא התייעצות עם איש ובאופן שרירותי לחלוטין.
• יצרן, שמייצר מוצר חדש, כמעט תמיד יתחשב ברעיונות שיווקיים לצורך שיום המוצר שלו. דהיינו יתחשב ביכולתה של החברה לקלוט את השם החדש ובהערכת הנטייה שלה להמשך אל המוצר בזכות השם. היצרן יכול גם להיעזר בתבניות השיום, הקיימות כבר בשפה, כדי להפוך את שם המוצר שלו לקליט ומובן באופן מידי. לדוגמה, כל דובר עברית יבין מיד מה מייצגים השמות החדשים "הליקופטרון" או "מכבש-כיס".
• ארכי-ביולוג, שמגלה מאובן של מין, שלא היה ידוע קודם לכן, יצטרך להתפשר עם חוקי הטקסונומיה, לקביעת שמו של המין שגילה.
• שיטת הנומנקלטורה בכימיה מכתיבה את שמותיהן של מולקולות רבות ובאסטרונומיה כבר הופקעה לחלוטין מן האסטרונומים הזכות לשיים בעצמם פלנטות חדשות שהם מגלים במערכות שמש זרות.
• הממסד הרפואי והפסיכולוגי מקבל שמות חדשים עבור מצבים פתולוגיים, שהתגלו והוכרו על ידו. אך ישנם מקרים שבהם הממסד מחליט לשנות, כעבור כמה עשורים הן את הגדרת המצבים האלו והן את שמם. זאת בעקבות הצטברות מידע מחקרי.

חלק חשוב מפעולת השיום הוא קביעת גבולותיה של פעולה זו. אף חברה לא משיימת כל מושג, שאפשר לשיים. מרבית דוברי העברית, למשל, לא ימצאו טעם להשתמש בשם מיוחד עבור נגר, שמתמחה בהכנת ארונות מטבח או לתת שם מיוחד לקונדיטור, שמתמחה באפיית עוגות קצפת. במילים אחרות, לכול חברה יש גבול לסיבולת חידושי הלשון בתחום אוצר מילים.