שלושת ה-B

מוזיקאים רבים לא הסכימו עם הכללת ברליוז יחד עם באך ובטהובן והציעו מלחינים אחרים כ-B השלישי. ריכרד ואגנר הציע פעם את אנטון ברוקנר כ-B השלישי אך הצעתו לא זכתה לפופולריות. בסוף המאה ה-19 הציע המנצח האנס פון בילוב לכלול את יוהנס ברהמס כ-B השלישי ומאז נתקבל שלושת ה-B הם באך בטהובן וברהמס. בילוב טען שיש קשר בין סגנון ההלחנה של שלושת ה-B ואף כינה את הסימפוניה הראשונה של ברהמס כ"הסימופניה העשירית של בטהובן".

המושג משמש תדירות בדיונים על מוזיקה קלאסית כדי לתאר את עליונות המוזיקה של שלושת ה-B. מושג זה מתאר גם את שלושת המלחינים המייצגים משלוש התקופות העיקריות במוזיקה הקלאסית: באך מתקופת הבארוק, בטהובן מהתקופה הקלאסית וברהמס מהתקופה הרומנטית.