שמיטה

בשל השלכותיהן הכלכליות המידיות של מצווֹת שנת השמיטה ואורח החיים החקלאי בארץ ישראל, הייתה מצוות השמיטה אחת הקשות ביותר לקיום במהלך הדורות, והתורה מפליגה בברכות לשומרי השמיטה כהלכתה. רבים בימי המקרא, המשנה והתלמוד, לא הקפידו על קיום מצוות השמיטה. בעידן שלאחר גלות עשרת השבטים נוצרה מציאות החדשה בה אין רובו של העם היהודי יושב בארץ ישראל - תנאי-יסוד של מצוות היובל, מצווה משלימה למצוות השמיטה, וביתר שאת לאחר נפילת יהודה וחורבן בית המקדש השני, התערער מעמדה של מצוות השמיטה, ותוקפה כחיוב מן התורה שנוי במחלוקת. להלכה, נהוג לתת למצוות השמיטה תוקף של מצווה דרבנן, הגדרה הבאה לידי ביטוי בעיקר במצבי ספק.

חידוש החקלאות היהודית בארץ עם העלייה הראשונה הפך את מצוות השמיטה שוב למצווה מעשית, שהציבה אתגר גדול לפתחו של היישוב המתחדש ומאמציו בפיתוח חקלאות מודרנית בארץ. דיון בין פוסקי ההלכה, במטרה למצוא פתרון הלכתי שיאפשר באופן חלקי את המשך העבודה החקלאית בשנת השמיטה, הביא ליצירת פתרון בדמות היתר מכירה, על פיו נמכרות הקרקעות לגוי ובכך הן נפטרות ממצוות שמיטה (שאינה חלה בקרקעות שבבעלות גויים). היתר המכירה מהווה עד היום אחד מסלעי המחלוקת העיקריים בתוך החברה הדתית בעידן המודרני, בין החרדים לרובם של הדתיים לאומיים. מחלוקת זו מכונה "פולמוס השמיטה".