 |
תרופות אנטי-אפילפטיות
| Wikipedia ויקיפדיה העברית - האנציקלופדיה החופשית | Download this dictionary |
תרופות אנטי אפילפטיות
תרופות אנטי-אפילפטיות
תרופות אנטי-אפילפטיות הן קבוצה מגוונת של תרופות שמשתמשים בהן בטיפול בהתקפים אפילפטיים. כמו כן יש שימוש גובר והולך משתמשים בתרופות אנטי-אפילפטיות בטיפול בהפרעה דו-קוטבית משום שמסתבר שרבות מהן פועלות כמייצבות מצבי רוח. מטרת התרופות נוגדות הפרכוסים היא לדכא את הירי המהיר והמוגזם של נוירונים שהוא הגורם להתחלת התקף. תרופה נוגדת פרכוסים יעילה תמנע את התפשטות ההתקף במוח ותציע הגנה נגד השפעות אקסיטוטוקסיות העלולות לגרום לנזק מוחי. יש מחקרים הקובעים שתרופות נוגדות פרכוסים הן עצמן קשורות ל-IQ נמוך אצל ילדים. אך מחקרים אלה שנויים במחלוקת בהתחשב בסכנה שהתקפים אפילפטיים עלולים להציב בפני ילדים. תרופות נוגדות פרכוסים נקראות, בצורה מדויקת יותר, תרופות אנטי-אפילפטיות ולפעמים מכנים אותן תרופות נוגדות התקפים. בעוד שנוגדות פרכוסים הוא תיאור הולם של תרופות אנטי-אפילפטיות הוא לא מבחין בהבדל בין פרכוסים ואפילפסיה. התקפים לא אפילפטיים הם נפוצים למדי וסוגים אלה של התקפים לא יגיבו לתרופה אנטי-אפילפטית. באפילפסיה השטח בקורטקס הוא רגיש יתר על המידה וניתן לעתים קרובות לאמת את הפגיעה על ידי EEG. תרופות אנטי-אפילפטיות עוזרות להפחית את הרגישות באזור זה ובכך למנוע התקפים אפילפטיים.
רוב המטרות המולקולריות של התרופות נוגדות הפרכוסים הן תעלות יונים ממותגות מתח בתעלות הנתרן ומרכיבים במערכת ה-GABA כולל קולטני GABAA, מובילי GAT-1 GABA ו-GABA טרנסאמינאז (אנזים). מטרות אחרות כוללות תעלות יונים ממותגות מתח בתעלות הסידן, SVA2A ו-α2δ.
| להמשך המאמר ראה Wikipedia.org... |
© מאמר זה משתמש בתוכן מ-ויקיפדיה® וכפוף לרשיון לשימוש חופשי במסמכים של גנו GNU Free Documentation License וכפוף לרישיון Creative Commons ייחוס-שיתוף זהה
