בגאולוגיה, שִכְבָה (בלטינית: Stratum; ברבים: Strata) היא רובד של סלע או קרקע בעל אופי אחיד ושונה מהרבדים המצויים מעליו או תחתיו. בדרך כלל, כל שכבה היא אחת השכבות האופקיות, המצויות אחת על גבי השנייה. לעתים, השכבות נוטות ממצבם האופקי בשל כוחות טבעיים כמו תוצאה של פעולות טקטוניקת הלוחות.