בספר הרביעי, פרק שני, של "עושר האומות", כותב סמית:
לפי סמית, הפעולה המכוונת להגדלת
רווח של אדם, גורמת באופן לא מכוון לקידום רווחת הכלל. בספרו "התאוריה של הרגש המוסרי" (חלק שלישי, פרק ראשון) טוען סמית באופן כללי יותר: "תכונות מוסריות... הכללים המכוונים את הפעולות החופשיות של אדם... חותרים בהכרח לאמצעי היעיל ביותר לקידום רווחתה של האנושות". עם זאת, סמית לא היה נחרץ כל כך בכל הקשור להתערבות המדינה בכלכלה כפי שנוטים לומר פרשנים רדיקליים, ותמך ברגולציה במקומות בהם יש סיכון לחברה כתוצאה מפעולת של יחידים.