רבי יהודה בר אלעאי, (מוזכר בדרך כלל כרבי יהודה) היה תנא בדור הרביעי של תקופת התנאים (המחצית השנייה של המאה השנייה לספירה). מגדולי תלמידיו של רבי עקיבא. מאות מובאות מדבריו נזכרו בששה סדרי משנה, והוא התנא שפסקיו מוזכרים במשנה, במספר הגדול ביותר מבין התנאים האחרים.