השם העברי "שביט" ניתן לגופים שמיימיים אלה, ככל הנראה, בשל הדמיון שמצאו חכמינו בין ה"זנב הארוך" שלהם ל
ענף דק, אשר נקרא בעברית מקראית ובלשון חז"ל "שבט":
כוכב השביט אינו פולט אור מעצמו. כדי להיראות, עליו להיות קרוב לשמש. אור השמש גורם לשביט להאיר. במרבית השביטים ניתן להבחין רק באמצעות טלסקופ, אך מדי עשור שנים חולפים סמוך לכדור הארץ שביטים אחדים שניתן להבחין בהם גם בעין בלתי מזוינת.