בהלכה, שוגג הוא מי שעבר על מצוות לא תעשה משום שלא ידע שהיא אסורה, או שלא ידע שמתקיימים התנאים לאיסור; למשל, מי שכתב בשבת משום שלא ידע ששבת היום, או שלא ידע שכתיבה אסורה בשבת. מזיד, לעומתו, הוא מי שעבר בכוונה על מצוות לא תעשה. אף שבשני המקרים המעשה זהה, התורה עורכת הבחנה ברורה בין שני המקרים ומקלה מאוד בעונשו של השוגג.
אין לבלבל בין זה העושה את המעשה עצמו במתכוון, אך אינו מודע לאיסור לבין זה שעשה את המעשה עצמו בלא כוונה. הראשון הוא השוגג המוזכר לעיל, בעוד שהאחרון נקרא בהלכה אנוס או מתעסק.