שכונת חצר היא הצורה העיקרית שעל פיה נבנו
שכונות היהודיות מחוץ לחומות ירושלים בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20. ייחודה של שכונת חצר הוא בהתרכזותה סביב מרחב ציבורי משותף, הוא "החצר", שבה מוקמו בדרך כלל המתקנים המשותפים ובהם בור המים, התנור השכונתי וכו'. בתחילת המאה ה-20 הוקמו ביפו ובסביבותיה מתחמי מגורים בתוך שכונות שרוכזו סביב חצר משותפת, אך אף על פי שיש המכנים אותן "שכונות חצר" הן אינן שכונות בפני עצמן ואינן קשורות כלל להגדרה זו.